החלטה בתיק בש"פ 935/11

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט לוי) מיום 1.2.11 בתיק עמ"י 2157-02-11, בגדרה התקבל ערר המשיב על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת וולפסון) מיום 1.2.11 בתיק מ"י 38397-01-11, והוחלט על שחרור המשיב לחלופת מעצר, בגדרי "ימי הצהרת תובע" ("מעצר ביניים").

רקע והליכים

ב.        נגד המשיב, יליד 1942, הוגשה הצהרת תובע לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996, מיום 1.2.11, בה נאמר כי יש מקום לכאורה להגיש כתב אישום נגדו בגין עבירות של סחר בנשק, מרמה ועבירות נוספות. לפיכך נתבקש בית המשפט להורות על מעצרו עד ליום 6.2.11. המשיב עצור מיום 20.1.11 והתנהלו בעניינו מספר דיוני מעצר בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, שלא אפרט באילוצי הזמן.

ג.        בדיון בפני בית משפט השלום טענה המדינה, כי עסקינן בפרשה שהיקפה משמעותי -מקרים רבים של סחר בנשק, שבהם על פניו, למשיב, אשר מילא בעבר תפקידים בכירים במשטרת ישראל והשתחרר כסגן-ניצב, חלק משמעותי. בהחלטתו מיום 1.2.11 הורה בית משפט השלום על הארכת מעצרו של המשיב עד ליום 6.2.11. נקבע, כי העבירות המיוחסות לו חמורות ביותר, וכי קיימות ראיות לכאורה לקיומן, והגם שבעבר שוחררו חשודים בעבירות סחר בנשק לחלופת מעצר, במקרה דנן אין להורות כן בשל "פער גדול מאוד" בין חומרת החשדות לבין אופן התייחסות המשיב אליהן; הודגש שמדובר בבכיר לשעבר במשטרה, אשר אינו רואה מכירת נשק כנכללת תחת "סחר" בנשק. על כך ערר המשיב לבית המשפט המחוזי.

ד.        בהחלטתו מיום 1.2.11 קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המשיב, והורה על שחרורו לחלופת מעצר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בבית בנו, בפיקוח בנו וכלתו; איזוק אלקטרוני; הפקדה כספית בסך 50,000 ש"ח; חתימה על ערבות עצמית בסך 100,000 ש"ח; וחתימה על ערבות צד שלישי על ידי כל אחד מן המפקחים בסך 50,000 ש"ח. בית המשפט נימק החלטתו בכך שהגם שמדובר בעבירות חמורות, בנסיבות המקרה ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה. צוין, כי מדובר באדם נעדר עבר פלילי, אשר שירת בעבר במשטרה, וכי ניתן לאיין את מסוכנותו על ידי מעצר בית מלא בתנאים מגבילים. הודגש, כי בהתאם להתחייבותו, לא יטען בא כוח המשיב ששחרור זה הוא נסיבה רלבנטית בדיון במעצר עד תום ההליכים. על כך הערר הנוכחי.

הערר

ה.        בערר נטען, כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו, הודגש, כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב ביחס לחשדות אלה, וכי המעשים המיוחסים למשיב חמורים ביותר, מקימים מסוכנות סטטוטורית, וגלומה בהם סכנה ממשית לשלום הציבור. עוד נטען, כי עברו הנורמטיבי של המשיב ועובדת היותו קצין משטרה בכיר לשעבר דווקא מדגישים את המהפך שהתחולל בחייו, וכי בשל עברו היה המשיב מודע היטב לחומרה ולסכנה שבמעשיו הנטענים. הוסף, כי הדבר אף מביא לחשש ממשי, כי אדם ש"חצה את הקוים" לא יכבד את המגבלות שיוטלו עליו על ידי בית המשפט. לבסוף נטען, כי בימים הקרובים יוגש נגד המשיב כתב אישום, וכי אז תימצא בפני בית המשפט התמונה המלאה, אשר תאפשר דיון מסודר בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

הדיון

ו.        בדיון חזרה עו"ד מנחם על נימוקי הערר, ולשאלתי ציינה כי העבירות המיוחסות למשיב ראשיתן מ-2004, ומדובר בכ-20 אנשים להם נמכר הנשק; כתב האישום יוגש אולי כבר מחר, ויכלול 19 אישומים. נאמר, כי הטענה אינה לגבי המפקחים אלא לגבי חזקת המסוכנות שיש לבחנה כדבעי בבית המשפט לעניין מעצר עד תום ההליכים.

ז.        עו"ד קעטבי טען בהרחבה למשיב, כי המדובר במעצר ביניים, וכי היתה הסכמה לראיות לכאורה בבית המשפט קמא. עם זאת ביקש לומר כי מספר כלי הנשק בהם מדובר הוא 19 ומספר האנשים בהם מדובר פחות מזה, וכל כלי הנשק מופקדים במשטרה, ובשעתו ניתנו לאנשים שאינם עבריינים אלא מי היו מאושרים על-ידי משרד הפנים, והנשק נבדק כדין. הללו גם שוחררו לאחר שנחקרו. אשר לחלופה, המדובר במסוכנות מצומצמת - כך נטען - והמפקחים טובים ביותר; המפקח המוצע - בנו של המשיב, דוד - הוא סא"ל במילואים (הוצגו תעודת הוקרה), וביתו ובית רעייתו בפתח תקוה רחוק מן הנגב בו נעברו העבירות כנטען. עוד הוצגו מכתבים מאנשים שונים המכירים ומוקירים את המשיב עצמו, שהושגו - באופן מרשים, יש לומר - ברובם מיום אתמול.

ח.       הערב המוצע מר דוד סימנה, בן המשיב, ביקש לומר כי חלופת המעצר תהיה אמיתית וללא דופי.

הכרעה

ט.       לאחר העיון החלטתי שלא להיעתר לערר בעיקרו, תוך תוספת מסוימת בתנאים ותוך הדגשות. ברי, כי לצד עצם הרצון הטבעי להשתחרר ממעצר, בודאי של מי שלא היה עצור מימיו, ישנו רצון להיכנס לבית המשפט שידון בבקשת המעצר עד תום ההליכים, אשר תוגש כנמסר עם כתב האישום, מדלת הקהל ולא מתא המעצר. אשוב ואציין לעניין זה, כי הסניגור הצהיר בפני בית המשפט המחוזי, כפי שציין בית המשפט בהחלטתו כאמור, שלא ייטען כי השחרור ב"ימי הביניים" הוא נסיבה רלבנטית לנושא המעצר עד תום ההליכים. אטעים איפוא: בפני בית המשפט שידון בבקשת המעצר תבוא תמונה מלאה, שאם ירצה יוכל לעבותה (אם בתסקיר מעצר או בכל דרך שימצא לנכון, ואיני נוטע מסמרות), והוא יחליט לפי שיקולו, ולכל כיוון. הדברים נאמרים מתוך הנטיה המוכרת למעט בהחזרה למעצר לאחר שחרור, והדגשה - בלי קביעת כל כיוון בעניין זה -שבבית המשפט המחוזי ייפתח הספר מראשיתו.

י.        אחר שאמרנו זאת אציין: עיינתי במקצת הראיות בזמן הקצר שעמד לרשותי. המשיב נחקר בעבירות של מסירת נשק לא מורשה, סחר בנשק, קבלת דבר במרמה ועבירות מס, שכנטען נעברו לאורך מספר שנים. בעבירות בנשק יש מטבען חומרה רבה, ועל כך אין צורך להרבות מלים; נשק הנופל לידיים שאינן מורשות להחזיק בו, גם עלול לשמש את מי שמחזיק בו או גרועים הימנו. לכאורה עסקינן איפוא בנידון דידן בחוטא ומחטיא. סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, חל במקרה דנא (לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים, המאפשר הארכת מעצר ביניים בכפוף לעילה לכאורה לעניין מעצר עד תום ההליכים. העילה בה עסקינן היא מסוכנות (סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק), שלא לדבר על עילת עבירת ביטחון לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) וסעיף 35 לחוק. ועדיין חלה הוראת המחוקק (בסעיף 21(ב)(1) לבדוק, אם "לא ניתן להשיג את המטרה בדרך של שחרור בערובה כתנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה". אכן, ענייננו במי שלכאורה "חצה את הקוים", ולאחר שהיה - עד גיל 46 - קצין משטרה בדרגת סגן ניצב, ועסק מאז באבטחה, בגישור ובלימוד משפטים, ונתפס לכאורה לעבירות שיש בהן חומרה רבה - אין להקל בכך ראש; ועדיין יש לבדוק אם תסכון חלופה.

י"א.     הסניגור הפנה לב"ש 625/82 אבו מוך נ' מדינת ישראל פ"ד טז(3) 668 בו נדרש בית המשפט (השופט בך) לעבירות של החזקת נשק ודרגות חומרתן (עמ' 671), אך שם לא נמנה עיסוק בנשק לשם רווחים. על פני הדברים, נראה לכאורה כי בכך עסקינן, למרבה הצער. בבש"פ 4850/08 אבו הניה נ' מדינת ישראל נזדמן לי לציין להלן:

"המחוקק לא קבע כי ישנה עבירה כלשהי שלא תיתכן בה חלופה, אלא שפשיטא כי השאלה היא עוצמת המסוכנות, והאם יכולה חלופה להפיג אותה במידה שתאפשר ויתור על מעצר מאחורי סורג ובריח (ראו השיקולים המנויים בבש"פ 9198/04 אבדולייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, השופט עדיאל). אין כל ספק, כאמור, כי המסוכנות הקשורה בנשק היא בחינת פשיטא; נשק ופשע הם אחים תאומים. החוטא בעבירות נשק מעורר חשד כבד באשר למטרת הנשק. לא אומר שאי אפשר שיהיו חלופות בעבירות נשק. ואולם, בשל המסוכנות צריכה להיות חלופה ברמה גבוהה ביותר של ביטחון שלא תופר, ואישור קרובי משפחה בכגון דא כמפקחים צריך להיות חריג יוצא דופן".

י"ב.     הופניתי - כבית המשפט המחוזי - להחלטתו של השופט פוגלמן בבש"פ 371/11 שטנגר נ' מדינת ישראל מן החודש החולף, שם שוחרר לחלופה עורך דין שנחשד בשידול לחבלה, חבלה במזיד ברכב וקשירת קשר לפשע; ובית המשפט ציין, לעניין מעצר ביניים כבענייננו, שגם בשלב זה "יש לבחון את האפשרות לחלופת מעצר, על מנת שהפגיעה בחרותו של מי שהורשע בדין תהיה מידתית" (וראו האסמכתאות בפסקה 4 שם). אף כאן כך, ויש לצפות כי המשיב, שטעם מקצת טעמו של מעצר, לא יהין להפר את התנאים. בנסיבות רקעו של הבן סבורני כי החלופה תסכון לעת הזאת.

י"ג.     החלופה שהוצעה היא אמנם בן משפחה, בנו של המשיב, סגן אלוף בדימוס בצה"ל, ורעייתו. אין מחלוקת בדבר נורמטיביות המפקחים, שגם הציגו תצהיר ובו התחייבות לדיווח למשטרה אם יופרו התנאים.

י"ד.     נראה לי, בגדרי מעצר הביניים, כי ניתן איפוא לאפשר שחרור לחלופה זו בבית הבן דוד סימנה ברח' הקונגרס 11 פתח תקוה בפיקוח דוד ורעייתו אורה, ובאיזוק אלקטרוני (שכנמסר הוסדרה התקנתו) בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי (קרי הפקדה כספית בסך 50,000 ש"ח, שנמסר כי נעשתה, ערבות עצמית של המשיב וערבויות צד ג' של בנו וכלתו המפקחים. אני מוסיף לכך את אלה: איסור לשוחח בטלפון עם מי מן המעורבים בפרשה שעל אודותיהם נחקר או שהעידו במשטרה, וכן הפקדת דרכון ככל שיש למשיב (הדבר ייבדק בטרם השחרור). בידי המשטרה לוודא קיום התנאים. הערבים מוזהרים באשר לחובתם לקיום הפיקוח. בכפוף לכך איני נעתר לערר.